28 למרץ, שבת, יואל מארגן א. בוקר. היא מוגשת בין 6:45-7:30, קפה ועוגיות ולחם עם ממרחים. אני שתיתי רק קפה כי אני מנסה לעשות צום לסרוגין. אנשים סיפרו על טיסות שהתבטלו להם ועל זה שהמצרים מנצלים את המצב ומעלים את האגרת כניסה לטאבה. אני חשבתי שזה מפונק שישראלים מתלוננים בזמן שלתושבים בעזה אין קורת גג וכאלה. בחור אחד אמר משהו כמו “המצרים מנצלים את המצוקה של הישראלים לחופשה” שזה משפט מפגר, כי מי שבמצוקה לא חושב על חופשה. חופשה זה מוטרות. לא רציתי להיות בד-ווייב כי רציתי שכולם יאהבו אותי. יואל מארגן גם פרודוקטים לארוחת צהריים והמשתתפים סוחבים אותם. לי הוקצה לסחוב איתי כמה צלחות פלסטיק עם ציור של סופרמן 🦸. נפגשנו ליד איזה תחנת דלק עם מקדונלד’ס. היו הרבה אנשים שהצטרפו רק ליום שבת. מלא סבתות מבוגרות. אני קשקשתי עם מישהי מבוגרת חמודה, צרפתיה בת 60-70 שסיפרה לי שהיא קואצ’רית ושהיא למדה עברית באולפן בירושלים שהיו בו גם צרפתים מתנחלים וימנים וגם ערבים ושהיה אסור לדבר על פוליטיקה והיא הרגישה שירושלים זה יותר מדי בשבילה. מתחנת הדלק חזרנו למכוניות ונסענו לתחילת המסלול שהוא בהתחלה של מעלה עקרבים 🦂️. התחלנו את המסלול לכיוון מערב. דיי מהר ירדנו מהשביל המסומן ושברנו צפונה והתחלנו לטפס באחד הנחלים שיואל טען שקוראים לו נחל “שיזפים” אבל לא ראיתי שום עדות לנחל כזה במרשתת. בשלב מסוים עשינו הפסקה שממנה יואל היה צריך לחזור עם אחד המשתתפים שהרגיש לא טוב. המשכנו עם רפי שניתנה לו הסמכות לפקד עלינו ולנווט. טיפסנו והגענו לראש העליה אחרי כמה שעות. כבר היה אמצע היום וחם מאוד. היה בעצם איזשהו משבר בעיקר אצל הסבתות שהתקשו בגלל החום והתלוננו וגם בגלל שיואל לא היה איתנו אז היה חסר לנו תמיכה ריגשית. הגענו לאיזור יותר מישורי. אני קשקתי קצת עם אורי ועם עוד בחור חננה שעובד בתעשיה האווירית. הם דיברו על מתמטיקה ועל מרצים בחוג בתל אביב. הבחור החננה הוא במקור מלטביה. המשכנו והגענו למקום שממנו אפשר להשקיף על השביל הכחול שמתחבר עם שביל ישראל, קרוב למצד צפיר. יש שם גדר אבנים מעשה ידי אדם כנראה מהתקופה הביזנטית או משהו. משם הלכנו מערבה לכיוון המצוקים שצופים על נחל חתירה. כשהגענו למצוקים היה משבר רציני אצל הנשים המבוגרות שהתלוננו על החום ועל זה שהן לא מוכנות ללכת לאורך המצוק כי זה מסוכן. היה דיבור על איזה סדקים שאנחנו אמורים להגיע אליהם כי הם יפים. המשבר נפתר בכך שפרסנו את מפת הפיקניק והוצאנו את הפרודוקטים והכנו צהריים. היה דברים טעימים - ירקות, דג מלוח, אבוקדו, טונה, סרדינים, גבינה כחולה וגבינה בולגרית, סלטים קנויים של כרוב וחציל במיונז, ביצים קשות, לחמניות ולחם. אני כיבדתי אנשים בעוגיות טחינה שהכנתי. תוך כדי הארוחה הגיעו יואל ויניב שהשיגו אותנו ואז השארנו את התיקים ליד המצוקים והלכנו קצת לאורך המצוק עד שהגענו לנק’ תצפית שאפשר ממנה גם לראות עמוד סלע מרשים. משם חזרנו, אספנו את התיקים וחזרנו מזרחה. הגענו למיצד צפיר, שם יואל הסביר מה רואים. אפשר לראות משם את הסכינים והקירות שמקיפים את המכתש הגדול, ואת המישור של הכור האטומי. מעבר לפסגות רואים קצת את דימונה, דרומה נחל צין ומזרחה רואים את הערבה והרי אדום. קצת למדנו על מיצד צפיר שהיה מיצד רומי. משם ירדנו בשביל המסומן, עד שהתקרבנו לחורבת צפיר, משם חתחנו דוך ימינה מהשביל וירדנו בדרך תלולה אל אחד הנחלים, המשכנו בו, הוא היה מאוד יפה! עשינו עצירה וטבלנו באחד הגבים. יש בדרך עץ שיזף ענק ומרשים. בסוף הנחל התלול חזרנו למישור של נחל צין שממנו התחלנו את היום ופנינו מזרחה לעבר המכוניות. אני דיברתי עם אורי, והוא הזמין אותי להקרנה של הסרט “דוני דארקו” בתל אביב ביום שני ואמרנו שנהיה בקשר. אורי חזר באותו יום לרמת גן ואני נשארתי לעוד לילה וטיול של יום ראשון. בערב בקמפינג היינו שוב מעט כי רוב המשתתפים חזרו באותו ערב למרכז. הכנו יחד פירה ושניצלים, אמיר הנגר קצת חפר. הייתה התרעה אז אני יצאתי החוצה מהמתחם לצפות ביירוטים בלילה שנראים כמו כוכב נופל. הארוחת ערב התחילה במרק ויואל דאג שכולם יתחילו במרק כי הוא טען שאף אחד לא אוכל מרק אחרי שהוא אוכל שניצלים. אני אכלתי שוב תבשיל טופו, הפעם נראה לי שהיה בו גם חציל. היה גם סלט וקצת אורז מאתמול. חזרתי לאוהל וכירסמתי מהריבועי פרג שקניתי וקצת שקדים ונרדמתי. הפעם לא היה לי קר וישנתי דיי טוב.