טיול בואדי קלט ומקלובה אצל בני השבט הבדואי כעאבנה الكعابنة.

הטיול התחיל מוקדם. יצאתי מהבית ב 7:45. היה לי טרמפ מכיכר דניה. נפגשנו בכניסה למוזיאון השומרוני הטוב. בחור בשם גדי ממושב ספיר בערבה נתן לי פלפל אדום וטעים שהוא מגדל. רוב המטיילים היו מבוגרים פנסיונרים. היו כמה משפחות עם ילדים. כשכולם הגיעו נסענו בשיירה בדרך עפר למקום של הבדואים שאירחו אותנו. הם גרים בצריפים מפח שהם קיבלו מאיזה אירגון אירופאי. היינו הרבה - בערך 30 אנשים, ואנשים הביאו איתם מלא שקיות עם בגדים לתרומה. הם אירחו אותנו עם תה מתוק וקפה ועוגיות. יעל מואב, המדריכה, עשתה הדרכה קצרה. הטיול היה יפה מאוד. היה יום עם אובך קצת מעפן בצבע חרדל אז לא הייתה ראות טובה אבל הייתה פריחה מדהימה ואפילו ראינו צבעוני. ההליכה מתחילה בדרך עפר של מכוניות. יורדים לואדי ואז עולים לאורך הנחל עד עין קלט, שם יש מפל קטן שיש בו כתובת בערבית להנצחת בניית טחנת הקמח ואז וחוזרים בצד השני של הנחל. הגענו למנזר סנט ג’ורג’ דרך הואדי ומשם עלינו חזרה לגבעות וחזרנו דרך הגבעות לקהילה הבדואית. בדרך אפשר לראות אמת מים מרשימה מתקופת בית אומיה.

לא היה לי כל כוח לדבר יותר מדי עם אנשים. דיברתי קצת עם הבחור גדי שנתן לי פלפל בבוקר. הוא חלק מהחבורה שמטיילת עם חוג אלעד והוא סיפר לי על עוד מישהו בשם יואל אורן שמוציא טיולים.

הגענו עייפים אך מבסוטים חזרה לבדואים שאירחו אותנו. זה היה יום דיי ארוך, התחלנו ללכת בבוקר וחזרנו סביב 16:00. התארחנו אצל הבדואים במד’פה - הצריף הגדול שבו הם אוכלים. זה היה מיוחד מאוד ואותנטי, לא כמו האטרקציות לתיירים של “אירוח בדואי” שיש בנגב, אלא אירוח בצריף צנוע של בדואים אמיתיים. היו שם קישוטים של הכעבה ושל קליגרפיה עם הכינויים של אללّה. קיבלנו מקלובה טעימה. עשו קצת העלבה לצימחונים שאכלו מקלובה “כזבה” בחוץ בקור בזמן שכולנו התארחנו בתוך הצריף הנעים. אחרי שהמקלובה חוסלה, יעל סיפרה לנו על מה שקורה מתחת לאף שלנו. נערים מתנחלים מתנקלים בקהילות הבדואיות וממררים את חייהם עד שהם נאלצים לעזוב. מה שמטריד זה שהנערים האלה הם למעשה שליחים לא רשמיים של המדינה - הצבא והמשטרה מעלימים עין ובעצם מגבים אותם. יעל הדריכה את הטיול יחד עם מוסא - אחד מבני המשפחה הבדואית. היא פעילה בנוכחות מגינה בעמותה רבנים לזכויות אדם וארגון בשם ידידי הג’הלין. היא אירגנה והדריכה את טיול בהתנדבות וכל הכסף שנגבה עבור הטיול ניתן לתרומה למשפחה הבדואית. הטיול התקיים שבועיים לפני תחילת חודש רמד’אן.