מנחל כיסלון להר כרמליה ובחזרה

בשבת בגדול טיילתי בנחל כיסלון עם טובה והלסביות. בבוקר קמתי, נראה לי עשיתי ספורט בגן השחר, עבדתי על הלפטופ והכנתי טחינה עם פטרוזיליה לטיול. טובה באה לאסוף אותי ב9:30. טובה קצת לא התרכזה בנסיעה אבל בסוף הגענו והיה בסדר. היא נוסעת עם גיר ידני שזה דיי מגניב. אני זוכרת שזה כיף גיר ידני. טובה חפרה בנסיעה על כל מני אקסיות או חברות של אקסיות או בנות שהיא יצאה איתן שאסור מלח מים שיהיו בטיול. היה ימבה ומלאן מטיילים. כל עם ישראל ואחותו פלוס פלוס והילדים שלהם. התחלנו לטפס על הר כרמליה. היה פקקים של מטיילים עם ילדים במסלול הליכה שהיא סינגל. אבל לא היה לי אכפת כי בטיול אין לאן למהר. להפך, תמיד כשמחכים אז בכל מקום יש פריחה מרעננת וצבעונית וקסומה. טיפסנו וכולם התעייפו כי אנחנו לא בכושר. בסוף הייתה רק איזו מיכל אחת עם כובע גדול שאכשהו היא הכירה אותה , כבר לאזוכרת איך. היא הייתה עם איזו בת זוג, והיא אמרה שהן עובדות כל היום על הזוגיות שלהן. זה היה בטון הומוריסטי. אני וטובה גילינו ששתינו מכירות את גלי גלילי עם הרש’לה והתרנגולות והיא אמרה לי שעמוק בלב בעצם קוראים לה גלי נחמן. גלי יצאה עם אקסית של טובה והן נשארו בקשר גם אחרי שנפרדו. היא פתחה איזה קבוצת פינגפונג בווטסאפ. טובה סיפרה לי שהאקסית שלה אוהבת משהו שנקרא ביו-בליץ זה כמו האקטון לזיהוי פרחים. היא יודעת שמות של מלא פרחים או משהו ושמות של כל הדגלים של ההומואים-לסבים-טרנסים, מסתבר שיש לכל אחד דגל משלו. של כל מני קוייר.

בעצם בגלל שהייתי בעיקר עם טובה רוב הטיול אז קצת לא יצא לי הרבה להכיר את שאר הבנות. הן נראו כולן חמודות וסבבה. אחת היא מורה לערבית בתיכון והיא מצויידת כבר בילד חמוד עם אוזניים גדולות ועניים כחולות, אמרתי לה שוכראًן על משהו והתחלנו נחכי בלערבי שוואי. עוד אחת שנראה לי שהיא רוסיה במקור, שקצת דיברתי איתה וזיהיתי איתה צמחים סיפרה לי שהיא גם למדה רוחקות בהוג’י, שהיא הייתה בגלל זה הרבה בגבעת רם. הממ, חוץ מזה לא ממש יצרתי עוד קשרים עם שאר הנשים. כשהגענו לפסגה של הר הכרמליה, זו הייתה פסגה מושלגת עם אוויר הרים צלול. חח סתם. הגענו לדרך 4 על 4 ושם עשינו הפסקונת ומישהי הביאה פקל קפה. גם שם אני וטובה היינו קצת מבודדות, קשקשנו על דברים, כבר לא זוכרת מה. עשינו סלפי חמוד. נראה לי שדיברנו על גלי והאקסיות של טובה.

אחרי זה הלכנו זמן מה על השביל 4 על 4, היו שם הרבה ג’יפים. בשביל טובה ואני התפצלנו, היא נראה לי הלכה יותר מהר קדימה ואני קצת שוחחתי עם הבחורה שסיפרה שהיא למדה רוקחות והייתה שם עוד מישהי צעירה, נראה לי אולי הבת שלה או משהו שהיא נראתה תיכוניסטית. אני הבאתי איתי מפת סימון שיבילים הארד קופי. כזה מנייר אמיתי. ואנשים תמיד מתלהבים מזה כי זה נחשב רטרו כי היום הכל בסמרטפון. זה נחמד כי זה מביא אנשים ויוצר מצע להכיר אנשים. אם היה לי רק את המפות בפלאפון אז סתם הייתי עוד בן אדם שבוהה בטלפון שזה רק מרחיק אנשים, במקום לקרב.

אחרי זמן מה בשביל ג’יפים, יש ירידה שמאלה על שביל מסומן ירוק. זו ירידה כזו בשביל סינגל שחלקים ממנה על משטחי סלע. מעט תלול. שם הצטרפתי שוב לטובה והמשכנו לקשקש. אני התחלתי לספר לה כל מה שהיה לי עם גלי. פחות או יותר לספר בקול רעם את מעללי הפוסט על גבעת חביבה שכתבתי בבלוג. זה היה מעניין כי היא נסתה להבין יותר לעומק דברים שאני לא התעמקתי בהם. למשל מה בדיוק היה כשגלי הזמינה אותי אליה לחדר. שכבתי על המיטה השניה שהייתה לה בחדר ולא תקשרתי, כלומר כן תקשרתי, אפשר לומר שתקשרתי אבל לא שיתפתי פעולה. כי כעסתי, למרות שזה אפילו לא היה כעס. זה לא היה חרון אף. לא עלה לי עשן מהנחיריים. זה היה שילוב של דוק של כעס עם בעיקר סוג של דיכאון ורצון קל למות. בגלל שלא יכולתי ללמוד איתה ערבית בעצם. במקום זה עשיתי לה הטרלות וביקשתי ממנה ש”תתג’יב לי שווי מן רונית, מש כולהא, בס שווי מנהא,” ושטויות כאלה שזה כביכול אמור להצחיק. הבאתי גם קצת שקדים ופירות יבשים שהיו לי בחדר, אה נראה לי או שאולי זה היה עוגיות לוטוס, כבר לא זוכרת. כדי להראות לה כוונות טובות או אולי בעצם לאשר לעצמי שיש לי כוונת טובות. נראה לי שהיא באמת התבאסה כי היא באמת תכננה שנלמד יחד ערבית ושניהיה בסטיז.

בכל מקרה, אני המשכתי לספר לטובה על מעללותי בגבעת חביבה ובסופש העגמומי שבו סקרתי מגדלי התאבדות בירושלים. אחרי כמה זמן הגענו לסוף הירידה, חזרה לשביל בתוך נחל כיסלון שבו נסענו עם האוטו לנקודה שבה התחלנו ללכת. אני המשכתי לספר לה על אותו סופש. הגעתי בערך עד החלק שבו גלי כתבה לי את רשימת הכללים לקורס. שאני לא פונה אליה מעבר לשעות הקבלה של השיעורים הפרונטלים. אז הגענו למקום של המכוניות. המורה עם הילד הציעה לנו שהיא תקפיץ אותנו לנקודה של הפיקניק. הפיקניק עצמו היה מעט מעפן. ישבנו על כמה שולחנות צמודים של קקל. היה בלגן כזה של אוכל בקופסאות ושקיות. הבחורה שמארגנת את הטיולים, שהיא גם האדמין של הקבוצה, קוראים לה קרן. היא ישבה בצד שמולי בשולחן, לא ממש מולי אולי איזה שני מושבים שמאלה. היה נדמה לי שאולי היא לא אוהבת אותי וחשבתי שאולי זה כי עשיתי קצת בלגן בקבוצה, כשכתבתי על רצח עם בעזה והתבכיינות על אנטישמיות, ואז היא כתבה שאין פוליטיקה בקבוצה והבאה שתצייץ תחסם. אז יש מצב שמאז היא לא אוהבת אותי, אבל יש גם מצב שסתם נדמה לי. שסתם היא לא עושה מאמץ להיות נחמדה פשוט כי ככה היא. אני הוצאתי את הטחינה והעוגה שהבאתי שלא היה להם הרבה ביקוש. הבאתי גם בירות והבחורה שישבה ממש מולי התחלקה איתי בבירה. קצת שוחחנו שלושתינו, אני והבחורה וטובה. גילינו ששלושתנו ירושלמיות. אבל היא מזרחית מרוקאית שזה וויב ירושלמי שונה מהוויב הירושלמי-אליטיסטי של האשכנזים. זה קצת עולם אחר. נראה לי כמו ששני אנשים יגלו ששניהם מסן פרנסיסקו, אבל אחד הייטקיסט בסיליקון והשני הומלס. כביכול מאותו מקום אבל תכלס אין שום קשר. היא נראתה טיפה מבואסת נראה לי מהחיים בכללי. אבל היא הייתה חמודה והיה נחמד שהתחלקנו בבירה. היה לה קעקוע כזה כבר לא זוכרת של מה ושרשת עם מגן דוד.

אחרי זה טובה רצתה להתחפף, אז ארזנו והתחפפנו. בדרך חזור, הממ, לא זוכרת על מה דיברנו. נסענו לאיזה דירה בארנונה לאסוף משם ספרים למסירה שהיא מצאה באיזה קבוצת ווסטפ של מסירות חפצים. משם היא הסיעה אותי לדירה של אמא חנה. היא עלתה איתי לדירה כי היה לה פיפי. קצת הראתי לה את הדירה. היא התלהבה מזה שיש הרבה ספרים ואמרה שיש בלגן ושצריך לסדר לפי נושאים ולפי א.ב. כמו בחנויות ספרים. אחרי זה היא זיהתה את רוב הדמויות מהציורים של תמר. אחרי זה היא הלכה. היה עדיין רק אחהצ ולא מאוחר. אני לקחתי לעצמי את כמעיין המתגבר שהיה שם בספרים למסירה. אני כבר לא זוכרת מה עשיתי כשהייתי אצל אמא שלי. הייתי אמורה ללכת לראות חדר בדירה ברחוב כורש אבל שכחתי מזה. אה טובה סיפרה לי על שידייט, שזה עוד אפליקציה להכרויות, רק לנשים. ושזה באמת עובד בתכלס רק אם אחת משלמת פרמיום ויש לה כתר. אז הורדתי תאפליקציה ועשיתי פרופיל וכתר. נראה לי שזה היה רוב העיסוק שלי כשחזרתי מהטיול. טובה הזמינה אותי לזכרון בסלון, שזה אירועים כאלה שעושים ביום השואה כדי להתבכיין ביחד ששונאים אותנו ואיזה רעים כולם. אז חפרתי לה על זה שזה מניפולציה ליצור התקבנות נצחית ואז היא עשתה לי נו נו נו כזה שצח לזכור וכאלה.